היא נכנסה לחדרון סטרילי, הניחה חלק מעצמה והלכה.
מעניין אם פנתה להביט לאחור...
כשבאתי, היא כבר לא הייתה שם.
לקחתי את שהשאירה לי, והלכתי גם אני.
המסע אליה, מזרחה, היה מעיק.

הדרך מערבה, אליו, הייתה קלה יותר,
למרות שגם בדרך זו חשתי נוף מגוון.
אספתי את שהוא השאיר לי,
הנחתי אותם בצלוחית, ובחשתי ללא יכולת לראות.
הקפאתי את שניהם לטיפת ברד.

רק כשעליתי לחוף מבטחים,
העזתי להחזיק אותך קטן וקפוא.
חיממתי בידיי עד שהפשרת,
עד שנטמעת בי...

הוא לא יודע שלה יש נמש.
היא לא יודעת שלו יש בלחי גומה.