|
הכל תמיד בכעס ועצבים
שקט פנימי נשמע כמו אגדה קסומה
אין סיכוי להירגע
בתוך מחול השדים הזה
שהקים לעצמו בית בתוכי
אני מרגישה את הדפיקות בפנים הולכות ומתקרבות
אני מגניבה מבט מאחור ורואה שהן תכף משיגות אותי
הדופק מתגבר
הזיעה מתחילה להציף
כל תסריט אפשרי עם סוף טוב
וברקע צעקות
ותנועות מהירות ואלימות
ותווי פנים מעוותים מזעם
וים של שנאה שנאגרה בקפידה שנים שנים
ורוע שמוסתר במקצועיות מתחת לגלים
מחפשת שביל מילוט
מכביש המוות הזה
שנסלל בנבכי נפשי
אבל משהו לא נותן
כמו עיוורון שעוצם אותי
איך בונים עולם חדש מחומרי גלם פגומים?
בינתיים אני קבורה בהריסות יחד עם התכנונים
מחכה שיבואו לחלץ אותי מהחורבן
האוויר אוזל וכך גם הזמן
עכשיו אין כבר אמצע
זה לכאן או לכאן
שני הקטבים מושכים אותי
לא ברור לאן
הדבר היחיד שנשמע הוא מחול השדים
שנטוע בי עמוק עם שורשים רקובים |
|
פעם הרכבות היו
עושות טו-טו-טו.
היום כבר לא.
האנציקלופדיה
בליטניקה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.