במושב קטן לא על גדות הנהר
בבית נחמד על הר נשגב
על שביל פינתי שאיש לא רואה
בין עצי שסק, מלכודות זבובים ופח זבל נאה
נולד לפני המון שנים
חתול קטן, בהיר שיער ששפמו הולך לפניו.

כך העביר את ימיו הראשונים
בבטלה מוחלטת והתנפלויות על זרים
שיחק עם התרנגול הארור של השכנים (ימח שמו)
ותמיד קפץ ראשון כשצריך היה לתפוס עכברים.

כשגדל, החתול החליט שנמאס
החיים בפרברים לא מתאימים לו כל כך
העמיס על עגלה גיטרה וגבינה
והלך לו לראות את העיר הגדולה.

תחילה נסע החתול לירושלים
שם שמע על מקום נהדר
בו אפשר לעשן, לנגן ולנחור
וחשב ששם יהיה מאושר
אך אבוי לחתולינו, כאן הסיפור מעציב
לאחר כמה חודשים בעיר הקודש,
מצא את עצמו במצב רוח לא יציב.
יותר מידי רעש ובלי חברים
נלחם על כל פיסת פסטרמה
מלקט בדלי סיגריות וישן במקומות לא נקיים

החליט החתול לעשות מעשה:
הלך ימים ולילות בכבישים הסואנים
בתקווה להגיע למקום מבטחים
בדרך נעזר בכמה אנשים נחמדים
שבמסלולם הצנוע השאירו שיירים.
וכך גולגל את מרכולתו בשבילים ארוכים
בלי גג ובלי תוכנית
אך עם אמונה גדולה וזוג תחתונים ורודים.

בוקר אחד התעורר משינה טרופה
בה חלם על ערבים וערבי שירה
כשפקח את עיניו נדהם מן המראה
ים כחול שבחופו היה את כל האוכל שרק ירצה
עצמות עוף וחלקי סטייק צלויים
צ'יפס חצי אכול
ולקינוח תותי פרוטי שנמס בחול
"כן!" הכריז, "הרי זהו גן עדן!"
התיישב מתחת לחושה וטפח על הבטן.