בבויידם שלי נח ארגז ישן ומאובק
ומתוייקים בו, קבצים קבצים
בשערי התיקיות הנחתי חוצצים
כולם בעליי מכנה משותף אחד:
את!
בחוצץ הראשון:
חיוכך המנצנץ  מחשכת מפלתך
בשני: יופייך בכייך ושאלת ה"איך"
החוצץ השלישי נותר פתוח
אך, מלה אחת רעה וקצרת רוח
"אסור"!  
(את החוצץ הזה אני דרך קבע מדפדף)

בחוצץ הרביעי: טעם התות של שפתייך
וליבי האובד העוגן אל חופייך
בחמישי: קו השבר של ליבך וגעגועייך

בשישי: ("אסור")!

בחוצץ השביעי:
לשון הפתן שלך - המשתלשלת
זרמים סוחפים של תשוקה מתפתלת.
הצורבת את בשרי
בשמיני: שנינותך המתגלגלת וצחוקך העוקצני
החוצץ התשיעי:
( "אסור"! )

בחוצץ העשירי:
פרצי הקנאה שלי - סבלנותך
וכריעותיי הנשנות על חוף סליחתך
בשער האחד- עשר: "אנחה"
ובשניים עשר: אותיות לבנה הולכות ודוהות:
("אסור, אסור, אסור")!

ערב ערב אני מוריד את הארגז שלנו
מוסיף עמודים ומחיצות
ומקצה מקום לתיקייה השלוש עשרה
בשערה חקקתי כתב יתדות
מותר!

על התיקיה הזו אני לא מדלג
והיא הייתה לראשונה בארגז החדש
אשר מונח דרך קבע בצידו הימני
של שולחן הכתיבה שלי
לצד תמונתך.