ישבנו במוצב ברצועת עזה, כולה 20 חיילים שומרים על התנחלות
מבודדת, מוקפת 150,000 פלסטינים.
פתאום חטפתי כדור מצלף פלסטיני בול בפוני. הכדור נכנס דרך המצח
ויצא מהעורף. כל המוח נשפך החוצה. רופא שהיה במוצב, סגן
שמילוב, קבע את מותי.

אני רוצה לומר לכם, כשזה עובר לכם בראש, כלומר - הכדור, שום
דבר כבר לא חשוב. שום אידיאולוגיה לא משנה לכם. כלום. לא אכפת
לכם מי הטוב ומי הרע. מי צודק וכמה הוא צודק ומי טועה וכמה
הטעות שלו גדולה. לא אכפת לכם מי היה כאן קודם ומי יישאר כאן
בסוף.
לי אכפת כעת, במיקרו שניות האחרונות של חיי, מה יקרה עם אינה.
אינה אהובתי. מי יחמם אותה בלילות. מי ינחם אותה בימים. לא
נפרדנו כמו שצריך. אני ואינה היינו אמורים להיות עוד ארבעה
ימים ביחד. קטעו לי את הרגילה באמצע. כוס אומו - קטעו לי אותה
כמו כלום. היה איזה פיגוע גדול שיצא מכאן, מהרצועה. אז ביטלו
את הרגילה. חזרנו כדי לתפוס את המחבלים. תפסנו אותם, יריתי
באחד מהם והצלף הצליח לברוח.

תדעו רק, שהשניה הזאת, שהכדור חודר ופוגע בעצבים במוח, היא לא
שניה בכלל.זה נצח. אתה מרגיש כאב ראש חזק מאד, בלתי נסבל.
במכה, בבום ענק מתפוצץ כזה.  משהו שגם מיליוני כדורי אדוויל
ליקויד-ג'ל לא יעזרו. אתה מרגיש איך הגפיים משתתקות, איך
קיפאון עובר בכל הגוף. איך לאיטך אתה מת.

חשבתי על הוריי, אומרים עליי קדיש. בוכים בכי מר. מייללים,
מיבבים. אמא מושכת בשיער, בוכה, לא מבינה למה חתמה לי. אני הרי
בן יחיד.

הכדור נכנס מהמצח ויוצא מן העורף. כדור שבע נקודה ששים ושניים
מילימטרים. AK 47 (קאלאצ'ניקוב). אין לי סיכוי. הרופא מגיע עם
נגמ"ש התאג"ד- 18 א'. אני מושם על אלונקה. נושם בכבדות. נשימות
חירחור אחרונות. מחוסר הכרה. אני רואה שמיכה שמכסה אותי. מישהו
עוצם את עיניי. מכסים אותי כולי, גם את ראשי. זהו-כאן זה
נגמר.

אוי אינה, אינהל'ה שלי. איך אהבתי אותך. את שפתייך, את שדייך,
את בטנך. להיות בתוכך. לישון לצידך. לחיות למענך. לקרוא איתך.
לסחוב אותך איתי לכל מקום. להיסחב אחרייך.
לקום בשבת בבוקר, להכין לך נס. שתי כפיות נס - פושטי- כזה של
עלית. בלי חלב, בלי סוכר. עד הסוף, עד הקצה, עד שכמעט ונשפך.
איך אהבתי לשמוע אותך מקטרת. על כך שאין מים חמים במקלחת. היית
מושכת אותי להתקלח איתך וכשהייתי נהנה בזמן שהיית קופאת מקור
הייתי מגחך ואת מתעצבנת.
איך אהבת אותי, איך תשארי לבד.

אני לא מרגיש את הגפיים. אני לא מרגיש כלום. צניחת בסיס לשון.
הרופא נאבק על חיי עם עוד שני חובשים שחובשים את פצע היציאה.
חלקים שנשפכים. פורצים החוצה. זהו. אני מת אני מת.
אני מגיע לגבול, משם ייקח אותי אמבולנס אזרחי למכון הפתולוגי
באבו- כביר.

אני לא חושב על כלום. אני לא חושב על הצודקים והטועים במלחמה
הארורה הזאת. אני רק חושב על מה לא הייתי עושה כדי לקבל כוס
מים קרים עכשיו. על נשיקה של אימא. על כך שאבא רוטן על הסדר
בבית ואיך שהכל הפוך כשאני בא פעם ב.. הביתה.
אני חושב על כך שמחר, מחשבות אלו ילוו מישהו אחר.

אני חושב עליכם אנשים. שנמאס לכם מעוד מסגרת שחורה בעיתון.

אני חושב על כך - שכאשר חודר לך כדור מצד אחד של הראש, הוא
בד"כ יוצא מצד שני ויחד איתו-  כל האידיאולוגיות שלך.