הניחוח המוכר שוב חוזר ומעורר בי סערה
החמימות שעותפת,קפצה אף היא לביקור והביעה דאגה.
המבט הירוק, לו מכרתי נשמתי
לוחש בקול הבס שלו דברים שכיף לשמוע.

קצת מדאיג שעדיין הוא גורם לי לדמוע.

מין אריסטוקרט,אדם נעלה.
עם נפש יוצאת מן הכלל.
אולי כאן אין שריון, או סוס לבנבן
ועדיין את כל אשר לי הוא שאל.

אוסף חלקיקי שפזורים עם הטל.

לא סוגדת, אך את כולו מעריצה.
כל פריט ופריט, כל מילה ומילה.
ולפעמים גם שכחתי,
צנחתי בידיעה,
אך הכל השתלם לבסוף,
כשהירוק התגלה.

במילים יפיפיות מלביש בשמלה.

רגש לוהט, שמלווה אותי לכל אשר אלך,
געגוע תמידי למשהו ספציפי שהפך לחלק ממך.
בהיה במחוג, ציפיה שכבר יצוץ לו,
וחלום על עתיד משותף.

הציל אותי מעצמי,
וגם הוא כבר לא מצוברח.