חנה שניר / תנשמת |
צועדת לבד ואת מאחורה,
מחבקת אותו
וצועקת עליי.
יודעת צריחות, קללות וכאב
שותקת לבד.
מחבקת את החושך שיבוא כבר
ויוציא אותי ממך
ואת שם עומדת
עם עיניים תנשמת.
היא כבר עוזבת, נעקרת נידפת
ואת שם עומדת
לא נשארת לבד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|