לוחמים ערבים מתכנסים סביבי
כהי עור, שחורי שער, עטורי עוז
שומרים את סף מפתני מפני רוחות העולם
המבט הקפוא בעיניים לוחש את האור מחדש.

גן היה בעדן פרוס על מרחבי ארץ
בו מטעי עצי חיים ודעת שזורים
עת קיץ בצרו המלאכים את הדעת מהחיים
וערמו עליהם לקטורת הרוח.

בוהק השמש הראשונה
צרב את חושיי לתחייה
אדי הערפל חבקו את גופי
במעטפת עולמות סחרחרה.

גופים עירומים רוקדים את הלילה
את זוהר הכוכבים המופלא
סהר צהוב מהדהד את גליו לעיניי
הכחול עמוק רשף את חושיי.