|
זיכרונות ילדות
יקרים מפז
זמנם להישכח במנוחת עולמים
שתיקתה הרועמת
של נחלת אבותינו
ושבו בנים לגבולם
טובי חיילי
כקרבנות במזבח
ראשי המדמיין
מותם
לחינם
וצחוק של תינוק
עיניו שקיעת שמש
ירוק כהה
לוחץ את יד הגורל. |
|
|
וזה לא אני, זה
את!
יגאל עמיר, נפרד
ממרגלית הר-שפי
ועובר לפרוייקט
הבא:
זאת שאהבה את
התל אביבי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.