התדע? שאלה היא...
לאפרקדנותך ניבחנת.
ופניך פרושים ככף יד.
ואני לפצעוניך אטפל,
רוטינה. ליזע יום-יום.
לנקודותיך יקירי, טיילתי.
איתרתי חושים נחושים.
את נחיריך לניחוחות,
זוויות פיך לטעמי הממש.
אוזניך, יקשיבו שמיעה,
וויטרינות עיניך ימרכלו.
ובין טיפופי אצבעותיי,
מיסז'תי את עור פניך.
סביב איי-עיניך, למרגלות
מרגליות אפך, פיך קמוץ
יקמץ מילותיו, יעיד עומק.
ואודה. לכשידעת אותי.
את התכרבלותי אליך,
להתפאר בך, להתקשט.
אודה, כי ניקרנת לכפותי.
שחפנו חשמל להתרעד.
נרעדו אצבעותיי לטופף.
וידעתי לך אהיה, אשיגך.
ואכן אזוק אתה לשוקיי,
לזרועותיי יקיפוך חבק,
לקשב בינתך - אמס. |
