"כאן דרקונים ישכונו", כתבו שרטטי מפות אנגליים על אזורים
עמוסי ערפל שלא הכירו וחשבו כי יש בהם סכנה.
ואני, רוצה לחרוט על שביליי המפגשים שביני לבינך את החיות
המופלאות האלו שיפרשו כנפיים על כל מה שבינינו ויטילו צל מאיים
על אותם מקומות שאיני מכירה ויודעת שגם שיברון לב יכול להיות
מוחבא בן מילים אמיתיות כל כך של אהבה.
שרטטי מפות אנגליים רצו להזהיר אנשים כי יש מקומות שהשתיקה יפה
להם, ואני מזכירה לעצמי כי אפילו שתיקה לא נשארה בי ואני מדברת
את עצמי פרוסה אחרי פרוסה, מגישה לך אותן בשפתיים נוטפות חשק,
מדברת קיטש בפה נוטף ואת המקומות האלו, אותם משעולים אפלים
שמוסתרים מאחורי סיגריות הקרבה האלו שלנו, דרכים שנחבאות בתוך
הרגעים האלו, סיטואציות קטנות וקומפקטיות של זוגיות שתמיד
רציתי ולא ידעתי שקיימת.
ומעל כל הרגעים האלו מרחפים להם, פניהם אפלות, מוטות כנפיים
ארוכות שמערבלות אוויר חם של סכנה, דרקונים של פחד, דרקונים של
שרטטי מפות אנגליים שידעו כי יש מקומות שעדיף לא להגיע אליהם,
משהו מהגיהינום שלא היית בו עוד אף פעם, הם בוודאי ידעו שהגבול
הדק באמת הוא בן גן לעדן לגיהינום, כמו שאני מכירה את הגבולות
הדקים שבן חלקי גופי לבין חלקי גופך שהם מתערבבים יחד על מצעים
מיוזעים ושוכחת את הסכנות הטמונות באדמות נכר שעוד לא כבשתי
בשפתיי.
ואתה ושטחייך המוסווים והגלויים שוכבים איתי במיטה, מזמזמים
שירים נשכחים שנשתמרו בשפתייך, "כאן דרקונים ישכונו" הייתי
כותבת על לוח ליבך ומחכה להיות מגלת הארצות האמיצה שתחצה גם את
הגבולות האלו, לא מפחדת מדרקונים רוצה להגיד לך, אולי רק
מאהבה, שעל אריזתה החבוטה חרטו אנשים בציפורניים שבורות, בלב
מדמם ובמלוא הכוונה,
"כאן דרקונים ישכונו".