גופה מאיר ברק,
עורה קרח מכאן ומכאן,
בנגיעה רכה קוטלת דממה,
נאחזת בתשוקה, נעימה.
אליה מתקרב אדם מרושל,
קוטל קנים, נוטלה
מתוך תיבתה השחורה העתיקה, ואז
פריטה.
עיניי נעצמו, בין רגע
כל חושיי נפגשו,
ליבי החל לרקד,
ופרפרים החלו לרחף,
אבל היא, כה יפה,
ענוגה,
וקולה, כה מרטיט,
מתנגנת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.