דון ז'ואן ילדה, תכירי
לב רחב יש לו וגם שרירים
חולם להאכיל באצבעותיו
את ילדי העולם הרעבים
בגבו החרב
הוא הולך בדרך
הוא לא מתכוון
אך חותך באיברים
את אנחת הכאב הוא לא שומע
כי שקוע כולו בכנפי פרפרים
יקטוף פרחים הוא בלכתו אלייך
ובדרך יעצור בפונדק דרכים
אולי ישתה איזה שיכר
אולי ישתה את המלצרית
ככה זה דון ז'ואן
אל תכעסי
הוא לא התכוון שתבכי
הנה הוא בא אלייך ממרחקים
החרב בגבו והחיוך על הפנים
ונושא הוא אוצרות אלייך
ותיבות גדולות סתומות תחתייך
הוא יספר לך סיפורי מסעות
ואיך כמה לך בלילות
וכמה יפים החיים, ילדה, מלאי הפתעות
את לא מתארת
בכפר ההוא, שהוא עזב, היא נשארה, אולי עם ילד
ככה זה דון ז'ואן
אל תכעסי
הוא לא התכוון שתבכי
הוא רק רצה לכבוש אותך
כי את כה מיוחדת
והוא רק נקודה בזמן
גרגר אבק, נווד בדרך |
