החכמה מתפרשת בך כמו מרבד של צמחי בר בשדה
והשוני שבך אינו מתנגש עם הטעויות שאת מנסה
לא מפחד כלל לנשוך להתעמר להתעמת
ויודע היטב לומר באופן פוגע את האמת

התמימות שבך עדינה כניגוני פיות
על עלים, וטל בהם
למרות שירי התועבה שאת נהנית לשמוע
ולנגן
הנכונות בה את אומרת את הדברים
גורמת להם להישמע נכונים אך לא פחות כואבים
את גורמת לאנשים לתלוש את שערות ראשם
את גורמת ליקיריי להתהפך בקברם.

הצחוק שלך לעיתים ציני מדיי מלהיות אמיתי
אך בעצם מי אמר כיצד נשמע צחוק טבעי
נותנים לך הזדמנות, את מאכזבת מחדש
את מחבקת ואומרת לא לחשוב יותר מדיי
אך את חושבת על עצמך ולא מבינה מה פסול בכך
הו לפעמים את רואה רק אותך...

חושבת שאנו לא רואים את העבר
חושבת שלא מגיע לך לנצוץ כמו פרי בפנינה -
כמו דר
את רוצה כנפיים אבל את בעצם דג
ששותק ומחכה שיבוא איזה דייג..

הטבעיות שבך משתלבת עם כל הזהב ששרפת
על מנת ליצור את הכתר שאת טוענת שהוא שלך
כמו נסיכה, אתיופית ככל שזה נעוץ
לימדת אותי להיות, לאהוב, ולהיות אהוב...
אך זה כה רחוק,
כמו השירים, עם הזמן, השתיקה גברה
והכול נעלם
בדיוק כפי שזרקת את הסנדלים כשלא מצא חן בעינייך האבזם.
והסנדלים כאובים, שואלים האומנם? ולא היה שום קרע בם.

מתנגנים בך חלומות אלפי פרפרים ואשליה נמשכת
לאורך כל הדרך זרעים זרעת
את קוצרת רק דמעות כמו ילדה שפצע לה בברך.