אני מחנה את עצמי במקום מוצל
מפשילה שרוולים
בבוקר ארצה לזכור
אולי רק לדקה
ולהמשיך כרגיל
בזה
אני
טובה

צריך לתת מקום
לזיכרונות
אני אומרת לעצמי
וחופרת אליהם
מחלצת אותם אחד-אחד  
מן הסליקים בהם הסתרתי אותם מעצמי

היום
אביט בהם
אשמע אותם
אאפשר להם לחיות בי

בתום העבודה אולי
אנוח
אני חושבת לעצמי
ותחילתה של הרפיה מדגדגת לי במפרקים
אך המתח שהצטבר לי בעורף
מטפס אל שרירי הפנים

בתום העבודה
אולי
אשען

צריך לעשות מקום
לזיכרונות
אני מפצירה בעצמי
ושולחת יד ארוכה למשות אותם ממעמקיי

היום
אגע בהם
אטעם אותם
אשקיט
אך לא אשתיק
אאפשר להם לחיות בי
כל עוד
יאפשרו לי לחיות.