שתיקות תמיד קשה לי להכיל
עם המילים קצת יותר קל,
היה נדמה לי שחלמתי משהו
אולי זה כבר עבר,
חלמתי שחייתי את כל הימים עד לכאן
במין טשטוש כמו שבר ענן,
לרגע אחד הרגשתי
את הגוף נהיה קל
אני חושב שזינקתי באוויר כמו דולפין
הגל פגע בצלעות
וזה היה מצחיק וכואב
כמו חתך מנייר,
אחר כך הסתכלתי לחוף
והיא ישבה שם
גב מופנה אליי
קשה לפענח עיניים
לעתים החששות הקטנים מצפינים את עצמם
בינות העיניים הקסומות של האחר
ואז קשה שבעתיים לפענח
אבל הצל הזה
כמה יפה
לפעמים אני מרגיש משהו
שאין לו התנסחות מוצקה בחלל
זה בטח לא אהבה
לפחות לא זו בשמלת הכלה האדומה,
אבל אולי גם זה,
דרך העיניים האלה אי אפשר לדעת כלום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.