מיטל קורח / פצעים |
לא מבינה מה רואה,
מנקה את האדים,
ורואה את הפצעים.
הם שורפים את העור, כך בשקט בוכה.
הם נותנים לו לבעור, מקווה שלא יראו.
אם רק את הפצע ניתן יהיה להסתיר,
רק אם חוויה טובה תהיה,
רק אם חיוך יעלה על פניי,
הפצעים יחלו להירפא.
ולא יהיו יותר דמעות.
נושמת לרווחה,
רואה גם אותו במראה.
נשימותיו הכבדות
נדבקות היטב לגבי.
אני מפנה את ראשי,
לא נוח לראות.
את הגבר הזה, אהובי,
שעזר לי להפסיק לבכות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|