"אז תכיר, זה המטבח שלהם".
זה היה המשפט הראשון שמתווכת דירות אמרה בהגיעו למטבח.
"למה אי אפשר לעשות את המטבח שחור כמו שאני אוהב, אני חושב
שאני אלך לעשות איזה רמונט כללי על כל הבית הדפוק הזה", חתך
אותה אמיר.
"רק אל תשכח אתה נמצא בקריית שמונה, קטיושה אחת והשיפוץ הלך
ואיתו גם הכסף וחבל".
"אחחח, אני לא יודע, באתי מפתח תקווה לקריית שמונה כדי למצוא
איזה שקט והמילה הראשונה שאת מוציאה מהפה שלך זה קטיושה, את
מעודדת אותי מאוד לקנות פה דירה, את יודעת את זה?"
היא צוחקת.
"מה את צוחקת, אני רוצה לצאת כבר מפתח תקווה, יש לך ערים יותר
נורמאליות שאני יכול לקנות דירה, יש לך מזל שאת חברה של חברה
שלי, אחרת מזמן הייתי לוקח את האוטו ומקפיץ אותך לתחנה המרכזית
פה ואת כבר היית מוצאת איזה אוטובוס שהיה מחזיר אותך לבית
שלך"
"אתה יכול לסתום את הפה שלך יא חתיכת חוצפן, אני סה"כ מנסה
לעזור לך, זה אתה שרצית ללכת לקרית שמונה, ואשמתי שאתה לא קורא
חדשות, לא מתעניין שהיתה מלחמה שנה שעברה ויכול להיות שהשנה
תהיה גם" השיבה לו בכעס יערה.
"קודם כל עזבי את זה, שנה שעברה אני הייתי בחו"ל לא ידעתי, לא
שמעתי, לא הבנתי בכלל מה קורה במדינה".
"אז אני מבינה שבחו"ל אין תקשורת", אמרה יערה בציניות.
"טוב, אני לא אתייחס למשפט הזה, מה שכן אני רוצה לחזור לפתח
תקווה לדבר עם ליאת ונראה מה עושים אם המצב הזה".
כעבור שעתיים וחצי אמיר ויערה חזרו לפתח תקווה עם המכונית שלה
שכל הדרך הוא ישן ונחר במושב האחורי.
"היי, יערה, מה קורה?", שאלה ליאת כשפתחה את הדלת.
"מה שבטוח, אתם לא קונים דירה בקרית שמונה", אמרה יערה .
"נו, אני ידעתי שאיך שהוא ישמע את המילה פיגוע או משהו שקשור
בזה הוא לא ירצה", הסתכלה על אמיר.
"אז חוץ מקרית שמונה, איזה עוד ערים שמתאימות לנו יש?" השיב לה
מבט מאוכזב.
"דרום או צפון?" שאלה יערה.
"רחובות זה נחשב דרום?"השיב בשאלה אמיר.
"רחובות זה נחשב מרכז!" ליאת קבעה עובדה.
"דווקא, אני אוהבת את העיר רחובות, אין לי בעיה איתה, רק היא
נמצאת רחוק מההורים שלי שגרים ברעננה, את יודעת מה, טוב מתאים
לי נחפש דירה שם, אני ואמיר נלך", הסתכלה על אמיר שנרדם על
הספה עם הלשון בחוץ.
"אמיר", העירה אותו בצעקה.
"מה, מה, כן, כן, עוברים לקרית שמונה?" התעורר ואמר את המשפט
הזה
"לא, נוסעים עכשיו לרחובות למצוא דירה", ענתה לו ליאת בצעקה.
"את יודעת מה, עזבי, הכי טוב איפה שאנחנו גרים עכשיו, בפתח
תקווה".