והחדר חשוך הוא שוכב שם לבד
על ספה בסלון עם סיגריה ביד
על הצג שממול המשחק משודר
אבל הוא כבר שקוע אי שם בעבר
ומדליק עוד סיגריה ושוב הוא נזכר
במכות של אביו ובלילה הקר
בילדות ללא בית בגשם ברחוב
בכל מה שנשכח אך מרגיש כה קרוב
ועמוק בשמיכה ישנים ילדיו
שנולדו באביב וגדלו רק בסתיו
איך רצה בשבילם אז את כל העולם
איך קיווה לחיוך איך כבה מבטם
והרוח לוטף והלילה לו שר
ומבט מתחרט בעיניו שוב נשבר
ובחוסר אונים הוא קומץ אגרופיו
ובבכי דומם שוב חולם על הוריו
ועומד ומביט בו כשהוא שם ישן
ורוצה לחבק רק כמו ילד, כמו בן,
אך רגליו נטועות ונפשו חסומה
איך אהב את אביו, איך נותרה רק דממה
וחוזר ונועל את הדלת לאט
ונכנס למיטה ונרדם שוב כמעט
בסלון עוד סיגריה הופכת עשן
כשאביו כבר יודע שתם לו הזמן
והרוח לוטף והלילה לו שר
ומבט מתחרט בעיניו עוד נותר
איך איבד את הילד שפעם צחק
איך איבד גם את בנו
איך נשאר רק אבק |
