|
לאן שלא תלכי אחרייך.
מה שתבקשי אעשה.
כל-כך שבוי בעינייך.
אז אחכה.
לו ידעתי כמה אפשר להתאהב,
כנראה לא הבנתי כמה אפשר לסבול.
עדין חולם בלילות,
נזכר בקול המתפוגג,
עור שקורא אליי, מזכיר,
כמה גדול הוא הכאב.
כמה הרסני.
כמה אני.
כמה אני אוהב. |
|
|
צבוטאותי
ומוטאוטי ירדו
לסיניי,
פגשו שם את
אחמדתי ואת
קוסיתית
השרמוטה
צבוטאותי היה
ממורמר, כי מאז
שקוטאותי טבע,
הוא נאלץ לסתובב
במקומות מסריחים
ולא פחות זה
האנשים החארות,
איפה היה
המציל?!
איפה!!!
בן אדם נכנס
למים וזהו,
כלום,
ומי נשאר לספוג
את המציאות
מי?
ד"ר מישה רוזנר,
מחבר
האוטוביוגרפיה
הרשמית של
צבוטאותי שטרן -
אין לי
חברים!!!
עכשיו בשבוע
הספר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.