|
מתיישב ברכבת
עם כיפה כחולה וספר תהילים קטן
לוחש פסוקים בקול עמוק
האוזן
אל הכתף
דרך הזרוע
עד הברך
רותחות
עוצם עיניים ומדמיין
איך מניח את הראש
מעביר את היד השמאלית על זיפי הזקן
מתמכר אל החום וגומע ממנו אל הנפש הקרה
שואף אל הקרביים את ריח הסבון הנקי, המשכר
מתרחב בחלל כל פעם קצת יותר
הכי קרוב שאפשר
הכי קרוב שמותר
עור כמעט מרפרף על עור
משווע למגע אקראי לא מודע
כמה אל דבר לא ידוע שחסר |
|
|
אז אמרתי
לה-וואללה את,
כבר עשרים שנה
אני גנן ועוד לא
ראיתי פרח יפה
כמוך
אז היא ענתה לי
-
וואללה כבר
שלושים שנה אני
מחרבנת ועוד לא
ראיתי חרא כמוך!
מיומנו
של ערס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.