אור פרנקל / מען ללא גורל |
היא רוצה שאציל אותה. היא רוצה שאציל אותי.
האור דועך, האור גובר,
האור נכבה.
שקט, צעקות.
מבעד לחלון - ריק.
מבעד לחיים - מוות
בתוך כל הצעקות - דממה.
היא צועקת. אני לא שומעת.
אני צועקת, אף אחד לא שומע.
פיה מלא בחול, פי מלא בזיכרונה.
אני לא מבינה, אני לא זוכרת.
ושוב אני פה יושבת
בחושך, באור
בשקט, ברעש
שומעת אותה צועקת בראשי
ומתה בעצמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|