איתך זה כמו
לקלף בצל
שכבות-שכבות
כדי לבכות על חלב
שנשפך

לאחר שנשללו
כל תסריטי האימים
על גידולים בראש
ועורקים חסומים
בצוואר
נרגעתי לגלות
שאלו רק חרדות

בהתקפים

האשה מרחוב ריינס מתה

אלוהים כבר לא ידבר אליה
במרפסת ביתה
לא יגיעו עוד ילדים בקינדר-טרנספורט
בשעות הבוקר המוקדמות
רק כדי להיעלם בשעות הצהריים
מאחורי דלתות כבדות
"לאן הולכים הילדים?"
(והילדות
לאן הן הולכות?)

לא עוד רוחות הרפאים
של דיירים אחרים
יכבו וידליקו
את הרדיו בלילות
הבודדים שלה
הפיקוסים מורכני ראש כתמיד
דולפים פירות

קו 66 עושה דרכו בבטחה לפתחה
של איזו תקווה
צינורות הביוב מטפטפים דמעות
על שיח עגבניות נמוך
וגווע

נאספו כבר חפציה
ורהיטיה הדלים
כבר ארוזים
דליים של צבע לבן
כבר מכסים
על הקירות
למחות טביעותיה

האשה מרחוב ריינס מתה

אי התן?
היכן
הזאב?
לאן
האריה הלך?
האם הנמר
יחזור לכאן?

בחיי, הייתי מסתפקת עכשיו
בשפן

מה עושות האיילות
בלילות?
מי יודע מדוע ולמה
לובשת הזברה פיג'מה?
סבתא, למה השיניים שלך
חדות כל כך?

גם תחת המיטות בדירות שכורות בלב תל אביב
גרות מפלצות