זמזום ניאון חלש מרגיע,
העיניים רועדות מאימות להיפתח.
שומע את סוף העולם מתקרב,
כפות רגלים יחפות שלובות
בתוך רחם מלא רחמי שדיים.

יונק פחד וייאוש מבלוטות שמחה נמקים,
אולי
מיתר מים כמו פרחים בשלולית טובעים.

ועכשיו יכולנו להיות ביחד,
אבל את בטח לא זוכרת אותי,
ואולי אפול לתוך המים,
כאשר אראה אותך, שוב.

רשרוש תדר הרדיו מעורר את חושי,
מוחי רודף את מחשבותיי,
"החשוד ברצח מצא את מותו",
כפות ידיים קשורות לכורה
מכחילות בתוך גל העצבים.

יונק פחד וייאוש מוורידי העיניים,
אולי
מיתר מים כמו עלוקות בביצה אנחנו גדלים.
שוב מאושרים, ילדים שמחים.
יונק פחד וייאוש מאצבעות הידיים,
אולי
מיתר מים כמו תינוק על מיטה רטובה.
כך גדלים אנשים רגישים.