אני קוצצת ירקות דק דק
ועורכת את השולחן לשנינו,
שתי צלחות ושני מזלגות ומפיות וכוס אחת.
וכשאני שותקת אתה מביט בישירות
בכתמי הדמע -
אני משקה אותך חלב מן הכד
ומביאה אותך האוהלה.
בשנתי אתה נושק לשדיי ועוזב
ולא נחסר ממני כלום,
אבל אתה שבתוכי נעדר
ואני נופלת מתה,
קופצת ידי על אות מלחמה.
וכשאני מתעוררת ועדיין לא באת
אני מנסה להוציא אותך בשתי אצבעות חודרות.
אהובי ברצונך העמדת להררי עוז. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.