ניצן וורד רך בשנים
בעל פני ישיש רב ימים
צומח בין חוחים דוקרנים
שמקיזים ממנו דמים.
לוורד היה חיוך עצוב
ועיניים כבויות
לא יראה אור יום שוב
עטוף בחומות חבויות.
צחוקה נפסק באחת
תמימותה נחמסה לאורך שנים
רואה ואינה נראית
גם לא לעיניי השכנים.
גופה חולל על ידי הדגים
נפשה נבלה בין כותלי הבית
הייתה טמונה במזוודת בגדים
כעת רק בשר מאכל לנשר ועיט.
יש ילדים שהוריהם רוצים שיהיו
רופא, מהנדס או עורך דין
ויש ילדים שהוריהם ירצו שיהיו
שק אגרוף, חומת שתיקה או בובת מין.
והם שם, צופים בנו בנהי שקט
קשישים בגוף ילדים שומם
בלי מגן, חי או מת
והעולם שותק, ממש כמוהם.
קצת באיחור, אבל עדיף מלעולם לא.
לזיכרה של רוז פיזאם (אם מישהו לא הבין) וכל אותם ילדים אחרים
שהיו, נמצאים ועוד יהיו במצב דומה, מי פחות ומי יותר. |
