בנקודת התוהו מתבהר,
חוד החץ פולח בורר,
מקום בו קצה ההר נושק לתכול
תוך ערפל ניצבת לה חומה.
התאו שועט בכוחות ממוקדים,
רוקע על הארץ ומשברה,
נביעות גועשות בין חרכים צחיחים,
מי תאוות חיים.
משוטי רוחות כדים מתפרשים,
ברעד קל ובדממה לוטפת,
בדאייה פושטים, תחת כנף
אוצרים,
לשני אופקים מפוצלים,
הניתוק ממאיר,
השבילים צלובים,
משיקים,
חלל מצטמצם ומחניק,
והמבט ננעץ,
כחותם מתהפך,
אל..
הפירוד בנקודת התוהו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.