נעמי בביוף / אהבה שנעלמה |
הוא אמר: "את יפה". נשקתי לו.
היה לו את הניצוץ בעיניים שאמר: "אני לא משקר".
נשבע שמחר ישבע להוריו שאני האחת,
שאני האחת שלה הוא חיכה.
הוא אמר: "איפה היית, כמה זמן לך חיכיתי"?
מרגישה שזאת האהבה, אהבה לה שנינו חיכינו.
אך למה שוב? שוב זה נגמרה עוד לפני שהתחילה.
היא תמיד הולכת בלי לומר מילים, ושוב אומרת את אותם המילים בלי
להתבלבל, לגמגם "די, עד כאן".
למה למה למה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|