אדם קובי / בלדה לברמנית |
כשאת בעבודה את בטח אחרת.
הכל מחושב, הכל במידה,
הרבה רצה תמיד ממהרת.
משקשקת משקה ביד אחת,
וכותבת חשבון ביד האחרת,
זורקת חיוך לבחור בפינה,
מציעה למלא את הכוס הנגמרת.
ואני מהצד מנסה לפצח אותך,
היכן את מתחילה ואיפה נגמרת,
למצוא את הפינה האפלה אצלך,
שמוודאת שאת לא עד הסוף מתמסרת.
כי את בטח אחרת כשאת בעבודה,
כשאת בעבודה את בטח אחרת.
האם גם הברמנית מרגישה לפעמים בודדה?
והאורות כבים ואת נעצרת?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|