ויש לילות בהם אפשר לשמוע את הכל צומח, משתנה
משהו קורא לי - אולי הגיעה עת
להתמכר לצמיחה, להשתכר מהרוח,
לנסוע יחד עם הלילה במסעו המטורף
להתקדם ולהגיע למקומות גבוהים כחולים
לתת לחשכה המתפשטת לזרום אל תוך קירבי,
נאנחת,
חושבת עד כמה שאני כמהה
ועד לאן יגיע הפער שנובר בי
ועד מתי אמשיך לחזור אל צריפים מרוטים שכבר נטשתי
ואיך אשרוד.
ויש ימים בהם אפשר לשמוע קמילה חרישית צורמת
המעגל המוכר מושך אותי פנימה בעוצמה
להיבלע בעיגולים, בשיפולי הדרך הזהים
אני עוצמת את עיני,
חושבת עד כמה זה אירוני
עד כמה זה ויתור
ועד כמה זה פשוט עוד לא הזמן
לפרוח. |
