New Stage - Go To Main Page

אלן די
/
חסר

לכי תמצאי את עצמך. תמיד יהיה משהו חסר, בין פקאצה שמחה
וקופצנית לבין הבלאגן שאת רוצה להיות, האישיות הקשוחה בעלת
הסגנון.

את מדליקה סיגריה, שותה קפה, שמה משקפי שמש שחורות, מגבירה את
המוזיקה, ומשתדלת לא לצרוח.

אהבת מוזיקה רועשת, מטאל וצרחות. הם התאימו למצב רוח שלך, כל
מוזיקה קצת יותר שקטה עצבנה אותך, עדיין מעצבנת אותך.
נמשכת לבנות עם שער קצר, רצית להיות אחת מהן או לזיין אחת מהן.
אחת עם שער קצר שחור, מראה מגניב וקשוח, עם התמכרויות, מעשנת,
ששותה קפה או אלכוהול על הבוקר.

מצד שני היית נורא קופצנית, שקטה, חייכנית. אהבת ועדיין אוהבת
מוזיקה של מועדונים, לרקוד, לרדת עד הרצפה להחזיק את המבט של
הבן זוג כל הדרך לרצפה, לחזור ולהזיז את האגן לפי המקצב כל
הדרך. את אוהבת את איך שזה מהפנט את כולם, איך שזה מהפנט
אותך.
את אוהבת להתחרפן, לצחוק, לעשות שטויות.

את לוקחת את הזמן ביום לנשום, זה שבקושי יש לך, וחושבת על איך
שפעם היית כל הדברים הטיפשיים וכפיים, והיית מטאליסטית מצד
אחר, ועכשיו את אף אחד.
את יותר פקאצה מכל דבר אחר, אבל אפילו זה לא. עכשיו רצינות
משתלטת עליך, ולמרות שחסר לך נורא ההתנהגות של פעם את לא
מצליחה להשתחרר מהעצבים שמכלים אותך כל הזמן. מה עושים?

יש לך בלגאן בראש, את לא זוכרת מה קרה מתי, לא מבדילה בין
תקופות.
מה שאת כן יודעת זה שכרגע את קמה עם צרחות. אם הן לא מכוונות
עלייך הן מכוונות כלפי מישהו אחר, זה לא ממש משנה, והצרחות
עושות לך רע.
את לא מצליחה להתנער מהן, את מרגישה מובסת ועצבנית בעולם
החיצוני ובעולם של הבית.
תמיד הייתה הפרדה, עכשיו העצבים עוברים את המחסום.







אני מרגישה עכשיו יותר מתמיד שמה שאני באמת זה מה שהייתי פעם -
המטאליסטית הכבדה, ששמעה וחיה עם צרחות והם הרגיעו אותה כי
לבסוף הצרחות לא היו רק בראש שלה.
מוזיקה מגדירה, אין מה לעשות. את מנסה לבחור איזה מוזיקה תעזור
יותר ומבינה שזה המטאל הישן והטוב.
הו... המטאל הישן הטוב והמר.
הפסקתי לשמוע את המוזיקה הזאת ממזמן, הפסקתי ללכת עם שחור,
ניטים, גותי, חצאיות קצרות ומרדניות עם גרביוני רשת ושער אסוף,
איפור שחור על העיניים ולק שחור על הציפורניים.
עכשיו זה חסר לי כי אני כל כך עצבנית שאני צריכה להוציא
תסכולים, לבטא מצבי רוח שוב.
כל כך עצבנית...

חסר לי להיות מטאליסטית
חסר לי להיות נערת מועדונים
לא מרגישה שייכת לאף צד, בינתיים הצד הנוקשה יותר מושך אותי.


אני מדליקה עוד סיגריה, נותנת לה לצרוב בכל הגוף...
רועדת מגועל.
חסר לי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/8/07 23:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלן די

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה