היא אוהבת סיגריות,
היא אוהבת עשן,
היא אוהבת חושך,
היא אוהבת הופעות עצבניות,
היא אוהבת מוזיקת צרחות,
היא אוהבת רעש חזק,
היא אוהבת פוגו.
היא אוהבת משקפי שמש שחורות, בבוקר היא לא מצליחה לדבר עד שהיא
לא שותה קפה.
היא אוהבת להוציא אגרסיות.
היא אוהבת את שק האגרוף שלה ואיך כשממש כואב לה היא שמה צרחות
ברקע שתואמות לצרחות בראש שלה רוקדת מוציאה תסכול על השק עד
שהיא נופלת לרצפה ובוכה.
היא אוהבת לבכות למרות שהיא מוצאת את זה משפיל.
היא לא מצליחה לבכות, אז היא מעשנת במקום.
"pain management''

זה נראה כאילו כל האישיות שלה לא מתאימה לפנים העדינות שלה,
לשפתיים שהיא אוהבת בעצמה, לשיער הבלונדיני, לעיניים הירוקות
עם קו הזהב שעובר באמצע.
זה לא תואם לגוף הרזה והשביר, למראה הנשי. היא יודעת שיופי זה
שימושי, זה ייקח אותה למקומות גבוהים, יפתח לה דלתות, ויהיה לה
סיכוי עם מי שהיא תרצה.
זה לא עוזר.

בין כל המלחמות שיש לה עם הסביבה יש לה עוד את המלחמה הזאת
בינה לבין עצמה, אחת מיני רבות.

היא מוציאה עוד סיגריה מהקופסה, מצמידה אותה לשפתיים, שואפת
בכוח.
''pain management''
ככה השחקן האהוב עליה קורא לזה.