כשהייתי קטן סבא שלי היה מושיב על הכורסה שלו שתמיד היה לה ריח
שלו אבל היא הייתה פחות דביקה משאר הכורסאות והיינו רואים ביחד
את התוכנית האהובה עליו. "חידושים והמצאות". חצי שעה של המיטב
שיש לטלביזיה החינוכית בערבית להציע.
הוא היה יושב לידי במה שבדרך כלל היה המקום שלו ומסתכל יחד
איתי. הוא לא באמת היה מסתכל, הייתי רואה מהזווית של העין שהוא
בודק איך אני מסתכל ומגיב ואני הייתי מסתכל רק כדי לא להעליב
אותו כי התוכנית בשידור חוזר כבר שנים והחידושים הם לא בדיוק
חדשים וההמצאות כבר מזמן לא מעניינות אף אחד.
חצי שעה שלמה היינו נמצאים ככה. סבא ונכד בהעמדת פנים שידועה
לשנינו אבל לאף אחד לא היה אכפת. זו הייתה החצי שעה שלנו
באדיבות התוכנית המשעממת ביותר בטלוויזיה. הפעם היחידה שהוא לא
הסתכל עלי הייתה שסבתא שלי ניסתה להצטרף וישבה ביננו והוא בהה
בה עד שהיא הבינה את המסר והלכה.

ככה היה במשך הרבה זמן. הפעם האחרונה הייתה החצי שעה הארוכה
בחיי. התוכנית הייתה על ניתוחי לב. על בחור שהיו לו בעיות לב
ועל מיכשור חדש שהומצא במיוחד כדי להציל אותו מעצמו. לא ממש
הבנתי למה מישהו ירצה להרוס לעצמו את הלב? שמישהו אחר ישבור
אותו אני מכיר. שנגמרה התוכנית הסתכלתי על סבא שלי כדי שיסביר
לי איך הלב יכול להתקלקל סתם ככה והוא הסתכל עלי בחזרה, חייך,
ואמר לי לבוא איתו לגינה.
יצאנו החוצה והוא סיפר לי על כל החידושים וההמצאות שהוא תמיד
רצה לעשות אבל לא יצא לו, פעם ראשונה שראיתי אותו עם דמעות
בעיניים. מאז שהוא היה ילד רק על זה הוא חלם אבל כשהוא גדל
והתחיל לעבוד והתחתן עם סבתא כי אמא נולדה הוא שכח מזה . תמיד
הוא היה עסוק מדי. אפילו לא הייתה לו חצי שעה אחת בשביל לעשות
עם זה משו. חצי שעה.
ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לו שאני לא ממש אוהב את התוכנית ולא
מענין אותי חידושים והמצאות. אני אוהב רובוטריקים. הוא חייך
ואמר שזה גם חידוש וגם המצאה אבל אני משכתי בכתפיים והלכתי.
הוא ניסה לקרוא לי בחזרה,  לספר לי עוד על חידושים והמצאות אבל
צעקתי אליו שיש לי דברים יותר חשובים לעשות.

שבוע אחר כך ראיתי את התוכנית לבד. את כל החצי שעה. לא על
הכורסא שלו, ישבתי על הרצפה הקרה. זה היה יום אחרי ההלויה אז
עדיין היו אנשים בבית. בוכים ומנחמים ומביאים אוכל.
כולם ניסו להסביר לי מה קרה. שהיתה לו בעיה בלב. שהוא שתה המון
ואכל לא נכון . אמרתי שאני יודע מה קרה כי ראיתי את זה בתוכנית
אבל הם רק חייכו ופיזרו לי את השיער, שאני שונא שהם עושים את
זה. אבל אני ידעתי שאנשים לא הורסים לעצמם את הלב. אנשים אחרים
שוברים להם אותו. כל מה שצריך זה רק חצי שעה.