יבולי לבי לא קצרתי מעולם.
בחומה שבניתי, אולי,
יסדקו בי חרכים
להתקרב?
או לתפוס מרחק?
הולכת שולל אחר
יכולת פיקטיבית,
הופכת שונאת נפשי
דוממת, אין בי מה לומר, הרי
בעצמי חפרתי את הקבר, ועדיין -
רדופה.
כי לא נותר בי דבר...
31.5.07
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|