גן של שושנים נטעתי בלבי,
השקיתי את הפרחים היפים מדי יום ביומו, וייחלתי
עלעלים קטנים צמחו לשושנים הקטנים
שאך החלו לפרוח,
ריחם התמזג באוויר.
אך זמן מה ידעתי כי יבוא אז היום
ששושניי יקמלו ואפר כותרתם
יתמוסס וינשור.
חששתי מפני הבאות ופרחיי הקטנים הרגישו גם זאת
ובכיתי,
דמעותיי ליפפו סביב שושניי חבלים קטנים של מחנק
ופחדי אז אומת, כי השקיתי בו את פרחיי,
גזל אז הוא נשמות בזו אחר זו וקטף אז את כל פרחי הגן.

07.03.2002