זה לקום בבוקר כשהפנים נפוחים כל כך, נפוחים עד שאת בקושי
פוקחת את העיניים. את האגרוף שאת שולחת לכיוון הקיר את לא
מרגישה, את פשוט כבר לא מרגישה.
נורה עלובה משתלשלת מהתקרה וכשאת מנסה להדליק אותה את נזכרת
שהיא נשרפה כבר מזמן. בחוץ עוד חשוך, ואת ערה עד מתי, עד עולם.


morning of nothing

זה לחזור הביתה, אחרי שבועות שלא ראית את הבית, להתקע בכביש כי
איזה נהג החליט שמותר להשאיר נקבות בצומת בלי שיקרה להן כלום,
אחר כך לחזור לא מתפקדת לעבודה כי מישהו בעצם חשב שאת רכוש.
רכוש ציבורי בשירותים ציבוריים של תחנה מרכזית מסריחה בעיר
שכבר מזמן הפכה לבית זונות, אז אני עוד זונה, יופי.

damn you

את תפלי, ואת תמשיכי ליפול כי לפעמים הנורה נשרפת והאור כבה.
כשמחשיך, אפילו אין לך את הכוחות להחליף את הנורה, להדליק את
האור, להעיף מבט אחד מעבר. לך כבר נמאס. את כועסת, זועמת, אבל
את לא תעשי עם זה כלום כי את צריכה להתחשב. אז תתחשבי כבר!

I don't want to do this...

ואז את קוראת את המכתב שלה, שלעולם לא נשלח, וקולטת את המסר,
היא נותנת לזיכרונות לחזור.

that bitch...

11.1.2005