פרי דולפין / אהבה |
נצרתי בלבי את מראך, את פניך, אך אתה, אתה הפנת אליי את מבטך
והמשכת ללכת.
איך כשקפאתי שם כשראיתי את גבך הולך ונעלם.
וככה נשארתי עדיין, חיה מבחוץ וקפואה מבפנים.
לעיתים אני שוקעת בדמיונות שווא, מדמה אותך בא אליי ואוסף אותי
אל חיקך ...
ושנינו שוב נרקוד לקול שירתך ה"ענוגה" .
לפעמים אני שוכחת שכל זה שוב לא יקרה, לפעמים אני שוכחת...
ונזכרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|