אני מתבונן ברבבות מדוזות הסייפוזואה הסגולות המונעות מנקודה
לא ברורה בגופן, אחורה, קדימה, בתנועות קצרות, אך מדהימות ממש.
אני מוקסם מהיופי שמוצב מולי, ומזיל ריר אגור כל העצב מהימים
האחרונים. הוא נפרד משפתיי בקפיצה וזולג לאיטו על חזי, במדרון
תלול בהחלט, חלקו מגיע לקורקבן, שם נח ונעצר, מתחמם.
עורן של הישויות, מרוחות בסגול הספקטראלי, מתכווץ ומתקמט
במהירות, ומכל אחת בוקע צליל מדהים ביופיו, בסדר שקסום בדיוקו.
אני מתענג על המוסיקה המתנגנת בלגאטו מושלם, מושלם, מושלם.
אני רוקד באיטיות ומתרפק עם כל גל קול שנוגע במפרקיי וגורם
לשינוי בצורתם.
אלה
היו
מ
ד
ר
ג
ו
ת
הקריסטל
הירוקות
אשר הובילו אותה אל הבועה. |
