ואיך זה, ששתיקה משנינו נשמעת למרחקים?
ואיך זה ששתיקה שלך משאירה בי שמות של הוריקן?
ואיך זה שכאב עמוק בפנים כמעט ולא מורגש בחיי ההזויים משהו?
ואיך זה שעם כל שהמציאות מטיחה בי - אני ממשיכה להאמין לך עמוק
בפנים גם כשכולם מסביב יודעים מה עשית?
ואיך זה שטוב לב בני האדם נעלם לפתע מעיניי ומזה - ליבי השקט
שלא ממאן לצרוח לי כאב?
ואיך שבן של אם שכ"כ אוהבת יצא כה בן- בלייעל?
איך שמי שכ"כ טהור, נשטף בכ"כ הרבה דמעות של עלמות שבורות?
ואיך זה שבן-בלייעל זה לא ראה עד כמה שונה אני?
וכמה עייפה אני?
ואיך שאתה לא מבין,
שבמקום שהייתה הרבה אהבה פעם,
הכל מת עכשיו?
ואיך זה שלא זוכר שאתה זה שאמר את זה לא מזמן?
יקירי-
בעסקת חליפין,
את המוות שלך נתת לי ואת חיי נתתי לך.
לא אמרת תודה,
פרח נבול הכנסת לכף-ידי וביקשת:
"לכי לדרכך,
שכחי נא ממני,
אל תעזי להתאהב בי,
אני בן-זונה".
יקירי-
בעסקת חליפין,
את המוות שלך נתת לי ואת חיי נתתי לך.
לא אמרת תודה,
פרח נבול הכנסת לכף-ידי
בשתיקה חיוך נתת,
החיבוק חודר  -
ואת המוות הענקת.