ואני פה נגמרת בשקט ממך.
כשאתה כאן - אתה הכי כאן.
כשאתה לא כאן - אתה הכי לא כאן.
וזה נשמע כמו מצב בריא.
רחוק ממוסר או מנורמה,
אבל מצב בריא...
כביכול.
כי אני פה נגמרת עם השקט ממך.
כי כשאתה לא כאן - לא מצליחה אפילו להרגיש אותך.
עוצמת לי עיניים והמוכר הופך לזר.
הקרוב למרוחק.
האמיתי הופך משחק.
ואני עייפה, מנותקת מהלבד,
הופכת מאישה לצל של בדידות.
ואני, שלא מכירה את הזמן,
שואלת איך, מי ולאן...
אני פה נגמרת בשקט ממך.
כשאתה כאן - אתה באמת כאן.
בחיוך שלך אור וחיים, אמת וכוח.
פריחה.
אני פה נגמרת בשקט ממך.
כי כשאתה לא כאן -
אתה כ"כ לא כאן,
שהנתק מימך הוא כאילו שאתה הזיה מתוקה
שיצרתי לעצמי בעולם שלם של  -
של בדידות לא ממוצת...
ואני אל הפשרה הפניתי גבי,
אל הרגש נשאתי עיניים כבדות שעייפו כבר לפני שנים.
וראיתי אותך, עלם של פרא, של שקט, של עבר והווה ועתיד וקבלה.
אותך, שלא יכולתי להסביר מהרגע בו נפגשנו.
ואני פה נגמרת בשקט ממך.