מסתובב בשעות הלילה
בעירו, עיר רפאים.
למרות שזה נראה ככה,
הוא דווקא חזר מהחיים.
חברים כל כך קטנים,
בחייו הם כה גדולים.
ידידים שנייה או שתיים,
שעות רבות הם ממלאים.

שוב אותה סיטואציה מוכרת,
שוב אותה שעה מאוחרת,
שוב לא אכפת מרצינות,
שוב מתאכזב. ישנו חוסר בעדינות.

כועס עליו, כועס עליה
ודוהר אל תוך מיטה.
מה יפות הן שתי עיניה,
מה רחוקה היא מיטתה.
ובשמיו של הירח
אף כוכב אינו נופל,
אף חמה אינה זורחת,
עוד חלום הוא שוכל.

נעצמות שתי העיניים,
הראש נופל אל תוך הכר,
השעון יצלצל עוד שעתיים,
העיקר הוא מאושר.
ומחר הוא יילחם שוב
מול חייו המדומים
שכולאים אותו כעבד
ומוות אטי-אטי לו הם גורמים.