אהבה; אהבתי, אבל אני לא יכול להגיד שאני יודע מה זאת אהבה.
כאב; כאבתי, אבל אני לא יכול להגיד שאני יודע מה זה כאב.
הצלחה, הצלחתי. כישלון, נכשלתי.

דמיינו לעצמכם דמות, מישהי, תאהבו אותה; לא הצלחתם, עכשיו
תאבדו אותה, תנסו שוב לאהוב אותה.
תחשבו על משהו טוב, הכי טוב, תנסו ללכת עם זה עד הסוף, הצלחתם,
נכשלתם.

למה רוני? אולי כי אני לא מצליח שום דבר אחר, או אולי אני לא
מצליח לדמיין שום דבר אחר.

אכזבה, התאכזבתי, אכזבתי.

מים, אלכוהול, בשר, חום.

סיפוק, זה דבר רגעי או מתמשך.

בכי חיוך צחוק, צריך את כולם.

ללכת, לקום וללכת, לסיים, להמשיך הלאה, להתחיל מחדש, להפסיק.

לחשוב מה, איך, מתי.

כנראה שלעולם אני לא אדע. אני מרוצה מהחיים שלי; לא, אבל מה
עושים, אין מה לעשות, יש מה לעשות וזה קשה מדי, קשה, אני
מוותר, אסור לוותר, מותר.

למה רוני?

עכשיו זה מתחיל.

הכאב, אני מאמץ אותו, חוקר אותו, שואל אותו, הוא לא עונה, הוא
רק כאב. אז מה עושים אתו? שותים, ישנים, מביאים ביד.

הנה הסיפור:

אני לבד, מחפש כיוון, מטרה, משהו, משהו להיאחז בו, לתפוס אותו
לחבק אותו. אני מוצא, הוא שלי, רק שלי, יש עוד הרבה כמוני
שמצאו ואימצו, גם אני מצאתי. אני שלם עם זה? לא, אבל זה לא
חשוב, זה מחזיק אותי, לאט לאט אני מבין שכן, זה מה שחיפשתי ולא
שום דבר אחר, אני נהנה, אני מאושר, זה קצר, זה פתאום נגמר, ללא
התראה או שהייתה התראה והייתי עיוור, זה כבר לא משנה, זה כבר
לא שלי. איבדתי, כאב, קם בבוקר, בשביל מה? יש מלא דברים אחרים,
אומרים, אבל לא בשבילי, אני יודע מה אני רוצה ואין לי אותו.
תמיד רוצים מה שאין, אומרים, אז מה, אז צריך להפסיק לרצות? לא.
אני רוצה, אני ממשיך לרצות, זה גומר אותי. מה בדיוק אני רוצה,
את מה שנגמר או משהו דומה לו, גם וגם, אי אפשר גם וגם, אז אני
לא יודע. מה עכשיו?

זה לא סיפור, זה דווקא כן סיפור.

לא, הנה סיפור:

משה, אכילס, שמשון ודלילה.

משה פוגש את אכילס, בחיים, שניהם בחיים. משה שואל את אכילס: מה
כוחך? כוחי, כוחי הוא הרצון להצליח. ואתה מצליח? שואל משה. כן.
אז כוחך הוא הצלחתך. ומה כוחך? שואל אכילס. כוחי, כוחי הוא
הפחד להיכשל. ואתה נכשל? שואל אכילס. לא. אז כוחך הוא חוסר
כישלונך. שמשון מגיע. מה כוחך? שואלים שניהם. כוחי, כוחי הוא
בשער. בשער? שואלים שניהם. כן, בשער. ומי זאת אתך שם? זאת
דלילה, אבל היא רוצה אותי בשער קצר. אז כוחך, אומר משה, הוא
בדלילה. לא, אומר אכילס, כוח דלילה הוא בך. דלילה עוזבת, שמשון
מתחיל לבכות. לא, הוא אומר, שניכם טעיתם - חולשתי היא בדלילה.

שמשון טועה.

דלילה היא החוזק.

ולזה אתה קורא סיפור, כן, זה סיפור.

איבדתי כיוון, זה כבר לא קשור לרוני, החיים שלי כבר לא קשורים
לרוני, אני לא בטוח שאי פעם הם היו. אני כבר לא בחיים של רוני
וכנראה שגם אף פעם לא אהיה.

אהיה אשר אהיה.

למה רוני? כי אני לא מצליח שום דבר אחר, כי לא מעניין אותי שום
דבר אחר, זה כבר לא קשור לרוני, זה קשור בי. אני חלש, אני כבר
לא מאמין בעצמי, רוני היא רק סימפטום, זה לא היא, זה יכל להיות
היא אבל זה לא, אז מה עושים, כותבים עוד סיפור.

סיפור אהבה.

הוא איבד כיוון, הוא היה לבד, כשהם נפגשו הוא לא הרגיש כלום
וגם היא לא, פגישה מקרית. עבר שבוע ועוד יומיים והם נפגשו שוב.
היא דיברה ראשונה, איפה אנחנו? היא שאלה. אנחנו באמצע החיים.
ומה עשינו עד עכשיו? אני חיפשתי, ואת? אני מצאתי ושוב חיפשתי
ושוב מצאתי ושוב חיפשתי, אתה לא מצאת אף פעם, לא ממש. לא
בדיוק, מצאתי, אבל איבדתי, אז לא מצאתי. איבדת לא אומר שלא
מצאת. איבדתי לפני שהבנתי שמצאתי. אז לא מצאת, היא אמרה. ולאן
אנחנו הולכים? הוא שאל. לכיוונים מנוגדים, היא אמרה. מעולה,
לשם בדיוק רציתי ללכת. וכך הם הלכו ביחד לכיוונים מנוגדים והיו
מאושרים אחת עם השני.

סיפור טוב, סיפור אמתי, סיפור אמתי שקרה, עוד לא, אבל יקרה,
בעזרת השם, לא, לא בעזרת השם, הוא לא פקטור, הוא לא כלום.

אלוהים, אלוהים לא קיים, הוא מאד היה רוצה להיות קיים אבל הוא
לא, לא מגיע לו להיות קיים, הוא לא עשה שום דבר שמקנה לו את
הזכות להיות קיים.

זה בלתי אפשרי החיים האלה, המרדף האין סופי להצלחה ואפילו
לאושר, תמיד נתאכזב תמיד נאכזב, נכשל, נכשיל, איך מצליחים, איך
מוצאים אושר, אהבה, סיפוק? לא מחפשים, לא קונה את זה, זה לא
נכון, אז מה עושים? קצת אופטימיות לפני הסוף.

קצת אופטימיות, מוצאים נחמה שטוב בה, בחברים, משפחה, מוסיקה,
מילה טובה, ספרים, רגעים קטנים של אושר. אפשר לחצות נהר רחב
וגועש גם אם מבצבצות רק אבנים קטנות במרחק סביר אחת מהשנייה.

רוני, למה רוני? למה לא בעצם? רוני הייתה רק עוד אבן קטנה בדרך
אל הסוף, לא הערכתי אותה כשהיא הייתה שם, עכשיו אני רוצה לחזור
לנסות להתייצב מעליה, איפה שהיא נמצאת, אבל כבר אי אפשר לחזור,
הנהר הגדול סחף אותה הלאה, רחוק, היא נתנה לו לסחוף אותה. אני
מקווה שטוב לה, לאן שהיא נסחפה, גם היא בעצם לא אבן, גם היא
מדלגת הלאה בין אבן לאבן. עד שמוצאים אבן רחבה מספיק להכיל
אותך ועד שאתה הופך להיות אבן רחבה מספיק להכיל.


תקווה. ייאוש. תקווה. ייאוש. תקווה ייאוש.