ישבתי על צוק
בעייני השקיעה
חשבתי עליך, ילדה נפלאה
דמיינתי אותך, ואותי בין גלים
חוטרים יד ביד
מנווטים בשחקים

ישבתי לבד
השקיעה נגמרה
הרוח פיזרה, שערי בלטיפה
לחשה לי לאוזן
"אוהבת... אותך."

ואז...
היא הכתה, בי, בעין הסופה
זורעת חול ים
חול כה דק וחותך
אל תוך הנשמה, ודרכה.
אל הריק

ואז הדממה מתפרצת פתאום
בשאון לא נגמר שגבולו בדמיון
וקול דק ורך, קול מלא אהבה
נשמע ממרחק. שר לי שיר אהבה
זאת את!
את חזרת! ואני.
רץ ורץ.

דוהר אל הקול של סירנת הים.
הצוק עוד מאט, לא יהיה. ואז...