כרמית צברי / אישה ברכבת: |
עוד חצי רגע נוגע ונהר המילים המורעל,
יהא כלאחר שימוש רב, דומה לזיכרון עקור.
ובאין מנוחה, אנשים שלמים,
בקופסא משוריינת, נלעסים בזילות על פסים עבים.
מחוץ נראים הבתים כשרידים יקרים.
אך פנימה בקעו הסדקים, וזו תחדל לדבר בקלון מתכופף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|