אני זוכרת
את היום הראשון
את הפרפרים בבטן
איך לא הצלחתי לישון
זוכרת איך כל מחשבה
הייתה מוקדשת לך
את כל המילים
שנכתבו בשבילך

אותו הלילה
היה כל כך מיוחד
חשבתי שנגמרו החיפושים
שמצאתי סוף סוף את האחד
אך אני לא ידעתי
והייתי כה עיוורת
כי אצלך בפנים
הכל נראה לגמרי אחרת

כמה זה כואב
ברחת והשארת את הלב שלי
עייף ופצוע
רוצה שתתקרב שוב
ותפסיק את הדמעות
כי בלעדיך הן לא מפסיקות לזרום
רוצה אותך
אם תשוב לכאן - אני שלך!

כשהיינו יחד
לזמן לא היה כלל משמעות
הוא פשוט חלף לו
איזו טעות
נתתי לך בלילה להישאר
ואז שברת את החומות
שניסיתי כל כך לשמר

הבכי לוחץ
את הגרון הוא חונק
ומאז שעזבת
אין את מי לחבק

כמה זה כואב...

כמה זה קל להאמין באשליות
לשקוע בעולם של חלומות
שבניתי לשנינו
ואז פתאום ליפול
ללא שום הזהרה מוקדמת
להתפכח, להתעורר מהתרדמת
להתנגש במציאות, להיזכר
איך את ליבי אתה שובר...

כמה זה כואב...

(זה השיר הראשון שאני מפרסמת... זה הראשון שמישהו אחר רואה...)