ביום הסגרירי כשאמצא מתחת לענן
ארכב בדמיוני אל ארץ הקרח הלבן
אמלא מלוא החופן בפתיתיו הצחים
אתחבר אל הקור החודר לגופי ולורידים

ואני עוד אעלם, הרחק-
לאן שרק תישא אותי הרוח
אני עוד אתמזג
עם קו האופק המתוח

את צרותיי אשאיר אחור
במקום שלי בו אין זכר
את העבר אשתדל שלא למחוק
למרות שרוצה אני אותו לדחוק

אפרוס כנף ואתעופף
כציפור הגולשת על הרוח
וכמותה עוד אתמזג
עם קו האופק המתוח

את צרותיי אשכח מיד
ואותי ישכחו גם כן
את תחינתן כבר לא אשמע
על מר גורלי לא אתחנן

אפליג על עננים
בספינת הדמיון הנוצצת
אך זאת אדע-
בזכרונותיי הרעה עוד מעקצצת

ביום קיץ חם מול השמש הקופחת
ארכב בדמיוני אל ארץ אדמה רותחת
אמלא מלוא החופן בחולות לבנבנים
אשתזף על חוף מול ים ועננים