מחר אלבש את שמלת המעטפת
מקושרת בסרט מקושטת אתעטף
צחוקים צבעוניים
בשיחות נאות ובחולין
אשטח פני לרדודים רדודים
הבלים מהבילים קפה והפוכים
אדים מתפוגגים.  
אולי מחר אהיה גברת
מתהדרת באדרת לא לי
אחרת
למענך
אחבוש מצנפת מצונפת אמיתות
במילים מצוצות מזרת
בכיסויי מערומים מצולקים
מצולות נפשי אשליך לתהומות
החידלון
כמו אבן.

או אז
את מוכיחה אותי משולהבת
אככב בימות חברותא רבים
ומסכים עולים ויורדים עולים ויורדים עולים ויורדים...

ואני עתה  
תוגה חרישית נסוכה על פנים
ובדידות כובשת מסרסת
נחבאות אבלותן אל בין המיצרים
והקיץ הולך מקרטע מקרטע והולך מת

"אולי עוד קיץ ניפגש"...

"אנשים אוהבים אנשים שמחים" את אומרת לי