בבית אבות, שם רחוק,
לאורך משעול, מוקפת רפאים,
הריח מגיע לאפי.
כמו בגומחה, בזווית התכנסות,
על כסא גלגלים,
מצטופפת הזקנה שלי,
צופה בסרטים מצוירים.
במסע אל שניים אולי תפגוש
מקדם-מובהק ויאללה ממנו נמאס.
המחיצה בערה ובאישון לילה,
מתחת לגג, תוך גינונים
החיים אינם פוסקים.
במעקה בית הקפה הם שם בשבילה
פלוגת החורצים, הם כמו שיפוצניקים רמאים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.