מראות הקיץ מתעתעים בבן דודי.
בצהלת פעמוני חתונה,
הבזקי שמחה וחופה לבנה,
הוא הולך אנה ואנה.
שבוי הוא, בעשן של סיגריות אסורות,
כתפיים מקטרגות והמולה מסביבו,
תובע את יציאתו מן שברי גאוותו.
מחפש את מחיצתו,
מעלה בחכתו אותיות קדושות.
מבעד לזקנו השחור, שרוי אותו האדם,
הוגה שמעקם את אפו.
האיש ואשת לוט, מתמלאים בשיכרון יבבות,
במבט מגרה זוחלים לניצחון.
נהימתם נשמעת בשפת סתרים.
תראו אותם... אפופי שמחה,
אצים ללגום תפילה או דבר חוכמה.