בוקר, ושמש בחוץ.
כבר עבר זמן רב מאז אותה השעה,
מהזמן לקום, מהיום שהתחיל.
ועכשיו מאוחר, כבר כל כך מאוחר.
לקום משינה עמוקה, מחלום שנמשך
נדמה כך, לנצח,
מהגבול שנראה מטושטש.
להתהלך בחושך ברגשות אשמה
על היום שכך התבזבז,
כה עצוב וכמה זה כואב.
אור משתרבב לו בחץ ישיר בודד
מתגנב מבעד לוילונות המוגפים.
זה מה שחסר עכשיו, בדיוק זה,
להכניס אותך לאותם החיים.
מתנהל לאיטך, השעון מתקתק לך
לא איכפת, גם ככה היום כבר נגמר.
ואותו החלום, המתוק והמר,
כבר מזמן נשכח, נעלם ונמחק
ואין עוד אותו העולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.